ביאור שטיינזלץ על פסחים צ״ד

1 ואף לרב יהודה לא קשיא אינו קשה, כי לשיטתו טמא שרץ רחמנא דחייה התורה עצמה דחתה אותם שנאמר: "איש איש כי יהיה טמא לנפש" במדבר ט, י מי לא עסקינן האם אין אנו עוסקים אפילו במקרה שחל שביעי שלו של הטמא מת "טמא לנפש" להיות בערב הפסח, שבלילה היה יכול להיות טהור, ואפילו הכי אמר רחמנא לידחי ואפילו כך אמרה התורה שידחה משמע שכל שאינו ראוי בשעת שחיטת הפסח — ידחה, אף שיהיה ראוי בשעת אכילתו.

2 א תנו רבנן שנו חכמים היה עומד חוץ לעיר מודיעים ויכול ליכנס לירושלים בסוסים ובפרדים אבל לא בהליכה ברגל יכול יהא חייב כרת אם לא בא לירושלים והקריב את קרבן פסח — תלמוד לומר: "ובדרך לא היה" במדבר ט, יא והלה מכל מקום היה בדרך רחוקה.

3 ולהיפך: היה עומד לפנים מן המודיעים אולם אין יכול ליכנס מפני גמלים וקרונות המעכבות אותו, יכול לא יהא חייב בקרבן פסח שהרי אינו יכול להכנס — תלמוד לומר "ובדרך לא היה" שם כלומר הכל נקבע לפי המרחק, ואם אדם המצוי במקום קרוב אינו יכול להכנס — איננו קרוי מי שהיה בדרך רחוקה.

4 ב כיון שהזכרנו קודם כמה מהלך של אדם בינוני מביאים כמה ענינים הנסמכים במידה מסוימת על מאמר זה. אמר רבא: שיתא אלפי פרסי הוי עלמא ששת אלפים פרסות הוא גודל העולם וסומכא דרקיעא אלפא פרסי עובי הרקיע אלף פרסות חדא אחד מן המספרים הללו, זה המתייחס לגודל העולם גמרא מסורת, וחדא ואחת היא סברא שסבר מדעתו.

5 כיצד? סבר לה סבור הוא כפי שאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: כמה מהלך אדם בינוני ביום — עשר פרסאות שהם ארבעים מיל. ומפרטים: מעלות השחר ועד הנץ החמה מהלך חמשה מילין, משקיעת החמה עד צאת הכוכבים מהלך חמשה מילין, נמצא עוביו של רקיע אחד מששה ביום. שהרי כל היום כולו הנץ החמה ועד שקיעתה שבו מהלכת השמש ממזרח עד מערב הוא מהלך של ששת אלפים פרסות, הוא מהלך של שלושים מילים לאדם בינוני, והמרחק שהשמש עוברת מתחילת הופעתה עד שהיא יוצאת ונגלית מה שרבא קורא עוביו של רקיע שהוא זמן הדמדומים, בשחר ובערב, מהלכת חמה במשך זמן זה מהלך של חמשה מילין, שהוא אחד מששה של כל היום כולו, הוה אומר עוביו של רקיע הוא אחד מששה מן העולם והוא אלף פרסות.

6 מיתיבי מקשים מברייתא: ר' יהודה אומר: עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תדע שכן הוא, כמה מהלך אדם בינוני ביום מעלות השחר ועד צאת הכוכבים — עשר פרסאות שהם ארבעים מיל, ומעלות השחר עד הנץ החמה רק מהלך ארבעת מילין שהם פרסה אחת ומשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין, נמצאת עוביו של רקיע רק אחד מעשרה ביום. והרי זו תיובתא קושיה חמורה לשיטת רבא. וכמו כן תיובתא קושיה חמורה לשיטת עולא, שלדעתו מהלך אדם בחצי יום חמשה עשר מיל, ולפי דברי ר' יהודה אדם מהלך בחצי יום ששה עשר מיל! ומסכמים: אכן תיובתא קושיה חמורה.

7 והשאלה היא: לימא תיהוי תיובתא האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה גם לשיטת ר' יוחנן, במה שמסר רבה בר בר חנה משמו כמה מהלך אדם ביום, ומשיבים: אמר לך יכול היה לומר לך ר' יוחנן: אנא ביממא הוא דאמרי אני שיעור מהלכו של כל היום הוא שאמרתי ולא קבעתי חלוקה פנימית בתוך היום, ורבנן וחכמים שקבעו ואמרו שמעלות השחר ועד הנץ החמה הוא מהלך חמשה מילין ולא ארבעה — הם שטעו, דקא חשבן דקדמא וחשוכא שהם החשיבו את הזמן קצת מוקדם וקצת מאוחר מזמן הדמדומים האמיתי.

8 ושואלים: לימא תיהוי תיובתא האם לומר שתהא זו קושיה על דברי ר' חנינא שהוכיח מן המקראות שמעלות השחר עד הזריחה הוא מהלך חמשה מילים! ודוחים: לא אין להוכיח משם דבר כי שם נאמר: "ויאיצו המלאכים בלוט", משמע שהיו ממהרים ביותר, ולכן "ויאיצו" שאני שונה שבמקום ללכת כרגיל ארבעה מילין הלכו במהירות יתירה מרחק יותר גדול.

9 ומציעים עוד: תא שמע בוא ושמע עוד ראיות לענין גודלו של העולם, תא שמע בוא ושמע: גודלה של מצרים היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ומצרים היא אחד מששים מגודלה של כוש, וכוש היא אחד מששים בעולם, והעולם גודלו אחד מששים בגן, וגן אחד מששים בעדן ועדן אחד מששים בגיהנם, נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדירה שהוא חלק קטן בלבד מגודל הקדרה לגבי גיהנם. ועל כל פנים מחישוב גודלן של מצרים וכוש יוצא שהעולם גדול מששת אלפים פרסה.

10 ועוד; תא שמע בוא ושמע ראיה אחרת: דתנא דבי אליהו ששנה בבית מדרשו של אליהו ר' נתן אומר: כל הישוב כולו כל החלק המיושב בעולם, תחת כוכב אחד יושב. תדע שכן הוא, שהרי אדם נותן עינו בכוכב אחד, הולך למזרח הישוב כמה שירצה עומד הכוכב כנגדו באותו מקום וכן הולך לארבע רוחות העולם עדיין עומד הכוכב כנגדו, מכלל מכאן שכל הישוב כולו תחת כוכב אחד יושב וכיון שאנו רואים כה הרבה כוכבים הרי שכל העולם כולו גדול מששת אלפי פרסה. ומעירים, אכן תיובתא קושיה חמורה לשיטת רבא.

11 תא שמע בוא ושמע ראיה ממקור אחר, ששנינו: מערכת המזלות הקרויה עגלה היא בצד צפון, ועקרב בדרום וכל הישוב כולו אינו יושב אלא בין עגלה לעקרב שהרי בכל מקום בישוב רואים יחס זה בין המזלות. ועוד, וכל הישוב כולו אינו הוה אלא שעה אחת ביום שהיחס בין העולם כולו וחלק הישוב שבו הוא כשעה ביום שאין חמה נכנסת לישוב אלא שעה אחת ביום ובשאר חלקי היום היא במקומות מחוץ לו,

12 ותדע שכן הוא שהרי בשעה חמש לזריחה חמה עדיין במזרח, ובשבע חמה במערב, חצי שש חמש וחצי וחצי שבע שש וחצי חמה עומדת בראש כל אדם שבכל איזורי הישוב חמה מצויה אז במרום השמים וזוהי השעה בה היא מהלכת מעל הישוב, והרי אף זו תיובתא קושיה לשיטת רבא.

13 תא שמע בוא ושמע עוד ראיה, שאמר רבן יוחנן בן זכאי: מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע נבוכדנצר שאמר "אעלה על במתי עב אדמה לעליון" ישעיה יד, יד, יצתה בת קול ואמרה לו: רשע בן רשע,

14 בן בנו כלומר: הולך בדרכיו של נמרוד הרשע, שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו בכך שהשיא עצה לאנשי דור הפלגה לבנות מגדל להלחם באמצעותו בצבא השמים, כמה הן שנותיו של אדם בסך הכל? שבעים שנה ואם בגבורת שמאריך ימים יותר — יחיה שמונים שנה, שנאמר: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה" תהלים צ, י

15 ואילו מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה שהוא כמליון ושמונה מאות אלפי פרסות ובין כל רקיע לרקיע שוב מהלך חמש מאות שנה וכן בין כל רקיע ורקיע וכיצד יוכל אדם להגיע עד שם בימי חייו, ואיך יכול אדם לומר "אדמה לעליון" "אך אל שאול תורד אל ירכתי בור" ישעיה יד, טו. ועל כל פנים מכאן תיובתא קושיה חמורה לשיטת רבא, שאמר שעובי הרקיע הוא אלף פרסה בלבד.

16 א ואגב דיונים אלה בעניני העולם ומבנהו, תנו רבנן שנו חכמים: חכמי ישראל אומרים: גלגל מקום שבו הכוכבים נעים קבוע, ומזלות חוזרין שהם המסתובבים במקומם בגלגל. וחכמי אומות העולם אומרים גלגל כולו חוזר מסתובב ומזלות קבועין בו. אמר רבי: תשובה סתירה לדבריהם שאין גלגל המזלות כולו מסתובב שמעולם לא מצינו מערכת המזלות הקרויה עגלה בדרום ועקרב בצפון. משמע שהכוכבים עצמם הם המסתובבים מעט במקומותיהם ולא הגלגל כולו שאם לא כן לא יתכן שבאופן קבוע יהיה מזל עגלה בדרום ועקרב בצפון.

17 מתקיף לה מקשה עליה על הוכחה זו רב אחא בר יעקב: ודילמא ושמא הכוכבים בגלגל קבועים כבוצינא דריחיא כברזל הרחיים שאבני הריחים מסתובבות סביבו והוא עומד יציב במקומו. אי נמי או גם כן כצינורא דדשא כציר הדלת שהוא קבוע במקומו והדלת סובבת סביבו סיבוב גדול וכן הוא מהלך המזלות שהם קבועים בתוך גלגל הקבוע בתוך גלגל אחר והגלגל הפנימי עומד במקום קבוע ולכן נראים המזלות תמיד במקום אחד והגלגל החיצוני סובב סביבו ומוליך את החמה הקבועה בו סביב כל המזלות. ואם כן אין דברי רבי הוכחה גמורה.

18 ועוד מחלוקת מעין זו: חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ולכן היא נראית ובלילה עולה למעלה מן הרקיע. וחכמי אומות העולם אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע סביב לכדור הארץ. אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו, וראיה לדבר שביום מעינות שנובעים מעומק האדמה צוננין, ובלילה רותחין חמים בהשוואה למזג האויר מסביב והרי זה כסיוע לסברה שהם מתחממים מכוח חום החמה שמתחת לקרקע.

19 תניא שנויה ברייתא ר' נתן אומר: בימות החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע, לפיכך כל העולם כולו רותח חם ומעינות שהם נמוכים על פני הקרקע צוננין ואילו בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולי בתחתית רקיע לפיכך כל העולם כולו צונן אבל מעינות רותחין ביחס למזג האויר שסביבן.

20 תנו רבנן שנו חכמים: בארבעה שבילין חמה מהלכת בארבע עונות השנה ובכל שינוי מזג האויר: ניסן אייר וסיון — מהלכת חמה בהרים, כדי לפשר להפשיר, להמיס את השלגין שהצטברו בחורף, תמוז אב ואלול — מהלכת החמה בישוב, כדי לבשל את הפירות, תשרי מרחשון וכסליו — מהלכת החמה בימים, כדי ליבש את הנהרות שאז הנהרות נובעים פחות מבכל ימות השנה, והמים נעשים ענני גשם, טבת שבט ואדר — מהלכת במדבר, שלא ליבש את הזרעים שנזרעו בישוב ומתחילים לצמוח בעונה זו.

21 ב במשנה שנינו ש ר' אליעזר אומר שאדם המצוי מאיסקופת העזרה ולחוץ הרי הוא כמצוי בדרך רחוקה. ושואלים: ואף על גב דמצי עייל, ולא אמרינן ליה קום עייל ואף על פי שהוא יכול להכנס אין אנו אומרים לו קום הכנס?! וסומכים על כך שברגע הקובע אין החיוב חל עליו לפי שלא היה בתוך העזרה עצמה? והא תניא והרי שנויה ברייתא: יהודי ערל מבוגר שלא מל — ענוש כרת בפסח, כי הערל אינו אוכל בפסח, ולכך אומרים לו למול את עצמו ואם לא מל הרי שהזיד ולא הקריב כתוצאה מכך קרבן פסח וחייב. אלו דברי ר' אליעזר. ומכאן שר' אליעזר עצמו סבור כי חייב אדם לעשות מאמץ שתחול עליו חובת הפסח ומי שאינו עושה כן הריהו כמזיד!

22 אמר אביי: דרך רחוקה נאמרה לענין פטור מפסח ראשון רק לטהור, ואין נאמרה דרך רחוקה לטמא ולפסול, ולכן אף שלטמא או לפסול כגון ערל אין היתר של דרך רחוקה ולכן אם לא מל חייב כרת וצריך להזהירו על כך, מכל מקום לגבי הטהור שנאמר בו היתר דרך רחוקה אינו חייב כרת על ביטולו, שוב אין צורך להזהירו על כך.

23 רבא אמר: תנאי מחלוקת תנאים היא שנחלקו בשיטת ר' אליעזר דתניא שכן שנינו בברייתא: ר' אליעזר אומר: נאמר ריחוק מקום בפסח ונאמר ריחוק מקום במעשר שני ככתוב: "כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם" דברים יד, כד, מה להלן במעשר הכוונה היא ריחוק חוץ למקום אכילתו שאין המעשר נאכל אלא בירושלים, אף כאן ריחוק מקום אינו אלא מחוץ למקום אכילתו שהוא כל תחום העיר ירושלים, והמצוי בה נתחייב בפסח.

24 ואילו ר' יוסי בר ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר: הכוונה חוץ לעשייתו כלומר מקום שחיטתו בעזרה.

25 ושואלים: כמאן אזלא כשיטת מי הולכת הלכה זו שאמר ר' יצחק בר רב יוסף: בטמאים כלומר בקביעת המנין אם יש רוב טהורים או רוב טמאים הלך אחר רוב העומדין בעזרה ואין מונים את כל ישראל שבעיר. כמאן כשיטת מי כשיטת ר' יוסי בר ר' יהודה שאמר משום ר' אליעזר, שלדעתו מצב המביא לשינוי בזמן הקרבת הפסח כגון דרך רחוקה או הקרבת הפסח בטומאה, נקבעים לפי מצב הדברים בזמן ובמקום השחיטה בעזרה.

26 ג במשנה שנינו כי אמר לו ר' יוסי: לפיכך נקוד על ה' של "רחוקה". תניא שנויה ברייתא ר' יוסי הגלילי אומר אילו נאמר רק "דרך רחוקה" שומע אני מהלך שנים או שלשה ימים לפחות, אולם כשהוא אומר בהמשך "והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה" במדבר ט, יג ואינו מזכיר רחוקה מגיד ללמד שמאסקופת העזרה ולחוץ קרוי דרך ואין צריכים דווקא דרך רחוקה כמשמעה.